– שפת מכתש רמון.
הייחוד של המקום נובע מכך שהוא נקודת מפגש – גבול – של שני מקומות – אזורים – שהם גדולים מכדי שנוכל לתפוש אותם.
כאשר אתה יושב על שפת המכתש אתה נמצא בקצה הסופי של רמת המדבר המשתרעת מאחוריך קילומטרים רבים. מולך אתה חווה את החלל העצום של המכתש ומה שמעבר לו.
ברמת המדבר נושבת רוח תמידית, לרוב קרה, שמכה על גבך. מהנפילה העוצמתית של המכתש עולה שקט עצום מימדים. בנקודת המפגש הרוח עוברת בין סלעי המצוק ויוצרת מערבולות ושריקות. ניתן להסתתר ממנה מאחורי מדף אבן.
בנוסף לקול הרוח, שומעים במרחק קולות אנושיים עמומים ממצפה רמון שרובצת במרחק מה מימין. קול חיים של מכוניות ואנשים. קולות אלה מהווים גבול לאותו אזור מת שאתה יושב בו, ומרככים את העוצמה של המקום.
הגבולות של המקום הם דינמיים. ביום בהיר הם נמצאים במרחק עשרות קילומטרים בהרי אדום שבירדן. ביום אביך, קרוב יותר בשפה הדרומית של המכתש. גבול מוחשי יותר – פיזי – נמצא סנטימטרים ממך בתהום של שפת המכתש. לצד השני, מאחוריך, הגבול תלוי בתודעה שלך. הוא יכול להימצא בגבעות שמתחילות להתרומם כמאה מטר ממך אבל פעמים רבות אתה חש שהוא אישם בקצה הרמה, בקצה הארץ אולא נמצא כלל. אתה מפנה לו את הגב ומחליט איפה הוא.
יהודה.
יהודה.
מקום
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה