סיגה לה בקה- מסעדת בשר, בואנוס איירס

החוש הראשון 'שמתחיל ישר לעבוד בלי להסס, הוא חוש הריח. הריחות מציפים מכל עבר ואז שומעים את רעש טפטוף הבשר על הגחלים החמות.

האווירה המקומית עוטפת אותך- העץ, הלבנים  וחמימות האנשים. הרגשה שתוכל לשהות שם למשך כל היום ולשוב.

המנגל מסודר כפי שהייתי מצפה. הבשר עולה ויורד כך שיהיה מבושל במידה הראוייה, לבנים אדומות סוגרות על האזור כדי לשמור על החום וכל מה שנותר הוא לבחור.

סביב השולחן אנשים יקרים שאיתם אפשר לשבת גם שעות, והשולחן המרובע כאילו נסגר, שולחן העץ הכבד והחלו שפותח את הנוף של הנהר כמו תמונה שהניחו רק בשבילך.

כרגע אין עוד איש מבחינתך. הכל שלך ובשבילך.

הרעשים והדיבורים הם ששולטים עכשיו והבשר כבר נותר כזכרון, רק הריח עוד עולה לעיתים אך כרגע הכיסא הופך להיות כמו כורסא שרוצים רק לשקוע בתוכה.

והמקום הופך להיות חוויה חושית אחת גדולה שמשאירה טעם של עוד.

ורוניקה.