סחף

תרגיל 1 - תיעוד הסחף ומיפוי החלל

תרגיל 2- מודל החלל

תרגיל 3- טקסט

פעילות הסחף שלנו נוצרה ע"י שינוי מבנה ההליכה הקבוצתית בעיר כפי שהיא מוכרת לנו בדרך כלל.  נקודת המוצא היתה שהליכה של קבוצת אנשים ברחוב מתבצעת לרוב כשחברי הקבוצה הולכים אחד לצד השני ומתקיימת ביניהם אינטראקציהמסוימת.                                                                                                           ניסינו ליצור הליכה קבוצתית שונה שדווקא לא מייצרת אינטראקציה רגילה בין חברי הקבוצה, אלא דווקא מנתקת אחד מהשני ויוצרת ארבע נקודות מבט שונות המאפשרות ארבע חוויות שונות של החלל. בצירוף המבטים השונים נוצרת תמונה כוללת ושונה של החלל והתייחסות שונה למימד הזמן.

בפועל הדבר התבצע באמצעות הליכה מובנית בטור כשכל אחד מחברי הקבוצה מצלם בוידאו את נקודת המבט שלו, כשהטור מתפרק ומתלכד עפ"י מוקדי התעניינות שונים שמושכים כל אחד מחברי הקבוצה. חשוב לציין שההסתכלות על העולם דרך המצלמה היא כשלעצמה פעולה שמשנה לחלוטין את המרחב. הסתכלות דרך המצלמה הופכת אותך בצורה אוטומטית למודע הרבה יותר לכיווני המבט שלך ולמהות האובייקטים שבהם אתה מתמקד. בנוסף, היא מצמצמת את המרחב ולמעשה גורמת לך להתמקד בפרטים שבלעדיה אינך שם לב אליהם.

פעילות הסחף שינתה את המרחב העירוני שחווינו גם במהלכה וגם לאחריה, בשלב בו הסתכלנו על החומרים שצילמנו. במהלך הפעילות נחשפנו לאיכויות הבאות:               

מיקרו – מאקרו -  המבט דרך המצלמה יצר מעבר חד שאינו מתקיים בדרך כלל בין תמונה כללית להתמקדות על פרט אחד. תופעה זו גרמה לפירוק של המרחב העירוני לאוסף של פרטים המקיפים אותך ולא תמיד יוצרים תמונה כוללת. ההתמקדות בפרטים מסוימים יצרה חוויה של התנתקות מהמרחב הסובב ושקיעה בתוך עולם אחר, שונה, בעל טקסטורה, קנה מידה ואופי שונה בתוך עולם הרחוב המוכר לנו.ריבוי הפרטים יצר ריבוי של עולמות במקום אחד.

הלך בודד בתוך זרם – הכלל שקבענו של הליכה בטור שינה את הצורה בו תפשנו את מיקומנו היחסי בחלל. בעוד שהמצלמה יצרה מודעות אינדיבידואלית חזקה, ההליכה בטור יצרה מעיין תודעה קולקטיבית מקבילה. אמנם כל אחד מחברי הקבוצה הלך בעקבות הגירויים שמשכו אותו, אולם בסופו של דבר הוא לא היה חופשי לחלוטין בתנועתו מתוך מודעות למיקומו יחסית לחברי הקבוצה האחרים ולצורך לשמור איתם על קשר. נוצר מצב שההליכה התאפיינה ביחידניות מצד אחד (לא היו דיבורים רבים) אך מצד שני גם בתנועה ובתודעה קבוצתית. תופעה זו גרמה לכך שהחלל העירוני נתפש כמעיין מסדרון ליניארי המוכתב ע"י התנועה חסרת המטרה של הטור, שמתוכו יוצאים שבילי משנה שנוצרו ע"י נקודות המבט האינדיבידואליות. החלל קיבל כפילות מסוימת שכן הוא נחווה הן ע"י האינדיבידואל והן ע"י יישות קבוצתית. בנוסף, החלל הפך ליחסי ותלוי באינטראקציה הייחודית שבין חברי הקבוצה.  

לאחר שהסתיימה הפעילות ניגשנו לערוך את הסרטים ובשלב זה נגלה לעינינו מרחב שונה לחלוטין. זהו חלל שהאיכות העיקרית שלו היתה הבו- זמנית. שילוב נקודות המבט יצר חלל וזמן מורכב, מתעתע ולא מוכר. לפתע נגלה בפנינו מרחב מחולק, שמגלה בכל נקודת זמן מספר צדדים, מספר רזולוציות ומספר איכויות שיצרו ביחד עושר גדול ובו בזמן גם הבנה רחבה יותר של החלל וגם בלבול ותעתוע.                                                          אחת מהתופעות המעניינות ביותר היתה הסתכלות בו זמנית, מרובת זוויות על עצמך, בסיטואציות בהן צילמנו אחד את השני. בשילוב הדברים נוצר מצב שמצד אחד אתה חווה את נקודת המבט שלך ומצדדים נוספים אתה חווה את עצמך מבחוץ. אין ספק שזוהי אחת החוויות המשמעותיות והקיצוניות ביותר שבהן נתקלנו כתוצאה מהפעילות. 

לסיכום ניתן לומר שהפעילות לקחה את חלל הרחוב המוכר לנו, שינתה אותו וחשפה אותו בפנינו כחלל מורכב, דינמי, יחסי ובו זמני שאינו מובן מאליו אלא תלוי במספר עצום של משתנים ונקודות מבט.